על צווארו היה סרט אדום ובידיו משקפת גדולה.
על ראשו כובע רב חובל מפואר,
ובליבו חלום אדיר ונהדר.
הוא הפליג ברחבי הים הגדול ונהנה מהשמש היוקדת,
הוא צלל פנימה להכיר את אוצרות עולם המים ואף ראה בת ים רוקדת.
הוא חגג עם הדגים הצבעוניים,
הוא הכין לו מטעמים ותבשילים,
הוא אירח בספינתו שחפים עוברי אורח,
ודייגים שביקשו פת לחם כדי לצבור עוד כוח.
הוא עצר ואגן באיים מופלאים,
הכיר חיות חדשות, בריאות טבע מופלאות,
הוא פגש אנשים חדשים ואדיבים,
ונהנה מנופים מפתיעים, ריקודי עם ופירות.
אחרי שביקר קצת בערים למינהן היה חוזר בחדווה רבה לספינתו,
יוצא לדרך ומצפה בקוצר רוח להרפתקאות הבאות בדרכו.
קיווה לארח עוד אורחים ולהעניק להם בית חם ואוהב,
קיווה שכך תבוא אהובת ליבו ויוכל לתת לה את כל אשר ליבו חופץ.
ואז פתאום הגיחה סערה.
גשם זלעפות ורוח שטלטלה את הספינה.
אך הדב לא נלחץ, לא כעס אלא פשוט נכנס לחדרו החם והקט והמתין.
ומה עשה בעודו יושב, מסתכל בתמונות וזכרונות וממתין?
חשב על כל הדברים שאוהב. על הדברים שמשמחים את ליבו.
הוא חש הכרת תודה עמוקה על שפגש כל כך הרבה אנשים מקסימים,
על כך שבמגוריו לבד בספינה, למד לבשל מטעמים ערבים.
על הנופים, הערים, האיים הקסומים אותם ראה, על כך שצחק והצחיק.
על התרבויות שזכה להכיר ועל העזרה והחום שהצליח להעניק.
ובעיקר הכיר תודה על הספינה שהיא ביתו המועדף,
הספינה שתמיד שמרה עליו.
בעודו מונה בראשו הדב את כל הטובות בחייו,
פתאון היטה אוזן ושמע מבחוץ שקט ושלווה.
יצא לסיפון ושמח לגלות,
שהים שקט והשמש מאירה בקרניה הזהובות.
והנה הוא שוב יכול לצאת לדרך חדשה שחובה בה הרפתקאות אין סוף,
ואולי גם יפגוש את אהובת ליבו סוף סוף....
היה היה דב קטן שהפליג בספינה,
על צווארו היה סרט אדום ובידיו משקפת גדולה.
על ראשו כובע רב חובל מפואר,
ובליבו חלום אדיר ונהדר.
הוא הפליג ברחבי הים הגדול ונהנה מהשמש היוקדת,
הוא צלל פנימה להכיר את אוצרות עולם המים ואף ראה בת ים רוקדת.
הוא חגג עם הדגים הצבעוניים,
הוא הכין לו מטעמים ותבשילים,
הוא אירח בספינתו שחפים עוברי אורח,
ודייגים שביקשו פת לחם כדי לצבור עוד כוח.
הוא עצר ואגן באיים מופלאים,
הכיר חיות חדשות, בריאות טבע מופלאות,
הוא פגש אנשים חדשים ואדיבים,
ונהנה מנופים מפתיעים, ריקודי עם ופירות.
אחרי שביקר קצת בערים למינהן היה חוזר בחדווה רבה לספינתו,
יוצא לדרך ומצפה בקוצר רוח להרפתקאות הבאות בדרכו.
קיווה לארח עוד אורחים ולהעניק להם בית חם ואוהב,
קיווה שכך תבוא אהובת ליבו ויוכל לתת לה את כל אשר ליבו חופץ.
ואז פתאום הגיחה סערה.
גשם זלעפות ורוח שטלטלה את הספינה.
אך הדב לא נלחץ, לא כעס אלא פשוט נכנס לחדרו החם והקט והמתין.
ומה עשה בעודו יושב, מסתכל בתמונות וזכרונות וממתין?
חשב על כל הדברים שאוהב. על הדברים שמשמחים את ליבו.
הוא חש הכרת תודה עמוקה על שפגש כל כך הרבה אנשים מקסימים,
על כך שבמגוריו לבד בספינה, למד לבשל מטעמים ערבים.
על הנופים, הערים, האיים הקסומים אותם ראה, על כך שצחק והצחיק.
על התרבויות שזכה להכיר ועל העזרה והחום שהצליח להעניק.
ובעיקר הכיר תודה על הספינה שהיא ביתו המועדף,
הספינה שתמיד שמרה עליו.
בעודו מונה בראשו הדב את כל הטובות בחייו,
פתאון היטה אוזן ושמע מבחוץ שקט ושלווה.
יצא לסיפון ושמח לגלות,
שהים שקט והשמש מאירה בקרניה הזהובות.
והנה הוא שוב יכול לצאת לדרך חדשה שחובה בה הרפתקאות אין סוף,
ואולי גם יפגוש את אהובת ליבו סוף סוף....